• ראשי
  • סגל החוג למדיניות ומינהל בחינוך

    ראש החוג: פרופ' יזהר אופלטקה

    מזה כעשרים וחמש שנה, אני עוסק בהבנת מערכת החינוך בכלל, ובחשיפת מורכבותו של הניהול והארגון הבית ספרי, בפרט. זאת מאז התחלתי לעבוד כמורה לסוציולוגיה וערבית בבית ספר מקיף שש שנתי, דרך עבודתי כמורה מורים במכללה לחינוך למספר שנים, ועד לעבודתי כחוקר וכמרצה באוניברסיטה.

    אני מאמין כי הלמידה האין סופית – בין אם באמצעות שיעורים פורמאליים באוניברסיטה ובין אם מתוך המעשה המקצועי עצמו – היא המבחינה בין אדם לשאר בעלי החיים, כנאמר בספר בראשית  "כי בצלם אלוהים ברא אותו". תפיסתי היא כי הלימודים באקדמיה הם בגדר זכותו של האדם ואמצעי לקידומו האישי והמקצועי.

     

     כמורה, נחשפתי להנאה המרובה של עבודה עם תלמידים בגיל ההתבגרות, התמודדתי עם מורכבות ניהול הכיתה, וחידדתי את דרכי ההוראה בכיתה על מנת להגיע לכל תלמיד ותלמיד. כ"מורה מורים" עסקתי בהבנת משמעותה של הכשרת המורים ובדרכים להפיכתם של מועמדים להוראה למורים מן המניין ובהכשרתם של מורים למנהלים בבית הספר.

     

    כחוקר, אני עסוק מזה כ - 15 שנה בחקר חייהם המקצועיים של מנהלים ומורים, שיווק בתי ספר, מגדר וניהול, וההיבטים ההיסטוריים של חקר מנהל החינוך במאה השנים האחרונות. תוצאות מחקריי אלה באו לידי ביטוי במאמרים בעברית ובאנגלית שפרסמתי בכתבי עת אקדמיים מקצועיים בארץ וברחבי העולם ובהוצאתם לאור של ספרים שונים.

     

    בין ספריי:  כ"שחיקה והתחדשות: סיפור חייהן של מנהלות בתי ספר" (2002, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון), "יסודות מנהל החינוך" (2014, פרדס הוצאה לאור), ניהול בית ספר: מהכשרה ועד פרישה (2012, פרדס הוצאה לאור), The legacy of educational administration: A historical analysis of an academic field  (2010, Peter Lang Publishing). לצד ספרים אלה ערכתי יחד עם עמיתים שונים אסופות מאמרים שהתפרסמו בארץ ובעולם כדוגמת "מגדר ואתניות בהשכלה הגבוהה" (עם רחל הרץ לזרוביץ, 2010) ו The management and leadership of educational marketing (יחד עם Jane Hemsely-Brown, 2012).

     

    בימים אלה אני משמש כמחזיק תיק החינוך במועצת העיר גבעתיים – תפקיד פוליטי המשמש עבורי הזדמנות פז להכיר היכרות אמתית ואותנטית את רבדיה השונים של מערכת החינוך ולהיות שותף פעיל לא רק בחשיפת מאפייניה השונים אלא אף בניהולה ובקידומה.

    לצד זאת, אני מבצע כעת מספר מחקרים על מערכת החינוך, בהם מחקר המנסה להבין את עומס העבודה של מנהלי בתי ספר ומחקר הבוחן את השפעת הלימודים על בוגרי בית ספר שהשתתפו בתכנית לימודים המכוונת לקידום הישגי לימודים בבית הספר התיכון.

     

     

    פרופ' אודרי אדי-רקח

    עוסקת בתחום - סוציולוגיה של החינוך. תחומי ההוראה: שיטות מחקר, סוציולוגיה של החינוך, הדרה ושילוב במערכות חינוך, מגדר והשכלה ומנהיגות של נשים במערכת החינוך.
    נושאי המחקר: מתייחסים לאי שוויון במערכת החינוך, להיבטים סוציולוגיים בעבודתם של מנהלים ומורים במערכת החינוך, ובקשרי בית הספר והקהילה עם דגש על מעורבות הורים.

    אני חברה בוועדה האקדמית של תלמידי התואר השלישי בקרן איס"ף, בועדה של יחסי הורים-מורים בחברה משתנה של היוזמה למחקר יישומי בחינוך של האקדמיה הלאומית למדעים ועורכת משנה בכתב העת "עיונים במינהל החינוך וארגונו".

    בימים אלה מעורבת במספר מחקרים:  באופק העתידי של בנים ובנות בחינוך העל יסודי, הממומן על ידי משרד הביטחון  ובתמיכת קרן רוטשילד-קיסריה. מחקר נוסף, עוסק בקידום הנגישות וההשתלבות בהשכלה גבוהה של קבוצות מיעוט. המחקר מתמקד בהערכה של פרויקט לקידום קבוצות מהקהילה האתיופית הלומדים באוניברסיטה. מעורבת בעבודות מחקריות נוספות העוסקות במעורבות הורים במערכת החינוך וביחסים בין מורים והורים בבית הספר ובתפקידם של מנהלים בחברה משתנה. המחקר על יחסי מורים-הורים זכה במימון משרד החינוך.

    אני פעילה בוועד הורים בבית הספר של ילדי, בכדי לקדם שותפות הורים- בית ספר, שהיא מועילה ומקדמת.


    התפיסה המנחה אותי היא שהמחקר עומד במרכז העבודה האקדמית באוניברסיטה ותפיסה זו אני מנסה להנחיל לתלמידי. העשייה המחקרית מפתחת בפרט ראיה ביקורתית, סקרנית וספקנית לגבי המציאות החברתית ומשנה את ההסתכלות שלנו עליה. מתוך גישה זו, אני רואה את תפקידה של האקדמיה להוביל לשינוי חברתי ולהשפיע על עיצובה של מדיניות החינוך.

     

    ד"ר יובל גובני

    מרצה בחוג למדיניות ומנהל בחינוך וראש המגמה הבין-תחומית בחוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטת תל-אביב. סיים תואר ראשון (magna cum laude), תואר שני (summa cum laude) ודוקטורט (summa cum laude) בפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. המשיך ללימודי פוסט-דוקטורט בפרינסטון בהנחיית פרופ' מייקל וולצר בבית הספר למדעי החברה שבמכון למחקר מתקדם (2010-2008). לאחר מכן, שימש כמרצה אורח וכפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון (2011-2010).

    זכה במלגות ובמענקי מחקר שונים, בין היתר, מלגת רוטנשטרייך לדוקטורנטים מצטיינים במדעי הרוח של המועצה להשכלה גבוהה (2005-2002), מענק פוסט-דוקטורט של קרן פולברייט (2008), פרס דן דוד לחוקרים צעירים (2010), מענק מחקר של קרן פוזן (2013-2010) ומענק מחקר מארי קירי (2016-2012) של האיחוד האירופי.

    תחומי מחקר: חילוניות יהודית - היבטים פילוסופיים וחינוכיים, דת במרחב הציבורי, פילוסופיה יהודית בעת החדשה (ביקורת הדת של שפינוזה וא.ד. גורדון), פילוסופיה של החינוך, האוניברסיטה החילונית ומבקריה.

    מלמד בבית הספר לחינוך את הקורסים הבאים: חינוך להצטיינות- היבטים פילוסופיים; בין האדם החדש לעברי החדש - היבטים פילוסופיים וחינוכיים וסדנת מחקר בפילוסופיה של החינוך.

     

     

     

     

     

    פרופ' יובל דרור
    פרופסור לתולדות החינוך בישראל ומופקד הקתדרה לחינוך יהודי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. חיבר מאמרים רבים בכתבי עת ובספרים מדעיים, ערך והשתתף בעריכת שמונה ספרים וקבצי מחקר וחיבר שישה ספרים בתחומי התמחותו - תולדות החינוך העברי בארץ-ישראל ובמדינת ישראל ומדיניות חינוכית עכשווית, חינוך פרוגרסיבי ובלתי-פורמאלי וחינוך קיבוצי.

     

    עורך את כתב העת הבין-אוניברסיטאי לתולדות החינוך היהודי דור לדור, יו"ר הוועדה המדעית של הארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה באוניברסיטת תל אביב ומזכיר האגודה הישראלית לחקר תולדות החינוך.

    לאחרונה ערך יחד עם נורית חמו את הספר שבילים בחינוך יהודי פלורליסטי (2012).

     

    פרופ' דן גבתון

     

    ד"ר מירי ימיני

    שדה המחקר שלי ממוקם בתווך שבין סוציולוגיה למדיניות חינוך. אני מתעניינת בצומת בו האמונה ביכולתם של בני האדם ליזום ולהוביל שינויים, לשפר את החייהם ואת חייהם של הסובבים אותם פוגשת את המבנים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אשר מעצבים במידה רבה את יחסי הכוחות הקיימים בין השחקנים הקיימים בשדה. מחקריי עוסקים בגילוי, זיהוי, תיאור והבנה של המנגנונים המעצבים את החינוך מהפרט, דרך המורים והמנהלים (וגם המורות והמנהלות), הורים, קובעי מדיניות וגורמים עסקיים, פילנטרופיים ואחרים. בנוסף, אני מרותקת מהטרנספורמציה שעוברות מערכות החינוך והאנשים בתוכן כחלק מהשינויים הנכללים תחת השם גלובליזציה ומחקריי עוסקים במימדים גלובליים, בינלאומיים ובינתרבותיים שבמערכת החינוך.

    אני משמשת כיו"ר ועדת היגוי בינמשרדית להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך, אני חברה בצוות חינוך במרכז טאוב ואני פעילה בועדות רבות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

    קבוצת המחקר בראשותי מונה כ-15 סטודנטים לתארים מתקדמים העוסקים במחקר החינוכי.

    קישור לאתר שלי http://www6.tau.ac.il/yemini/ 

     

    ד"ר אורי כהן

    פרופ' אבנר בן עמוס

    כהיסטוריון של החינוך אני תופס את שדה המחקר שלי באופן רחב. החינוך, עבורי, הוא תהליך המתרחש לא רק בין ארבעת כתלי הכתה או חומות בית הספר, אלא בכל מקום בו אנשים מתקבצים ביחד ומנסים להשפיע האחד על השני, בין אם באופן ישיר או עקיף: ברחובות ובכיכרות, במוזיאונים היסטוריים ובאתרים ארכאולוגים, בעיתונות ובמדיה האלקטרונית. בתוך שדה המחקר הזה אני מתמקד בעיקר בשאלות של גיבוש זהות קיבוצית באמצעות הבנייתו של הזיכרון הקיבוצי – בין אם על ידי חינוך פורמלי, כגון הוראת ההיסטוריה והאזרחות, או חינוך בלתי פורמלי, כגון טקסי זיכרון והקמת אנדרטאות.  

     

    המרחב הגאוגרפי בו התמחיתי תחילה היה צרפת בעידן המודרני, היכן שחקרתי את האופן בו ניסו הרפובליקנים, מן המהפכה הצרפתית ועד ימינו, לעצב את תודעת העם באמצעות טקסים וחגיגות אזרחיים, בהם נעשה שימוש מתוחכם בסמלים חזותיים, נאומים, מצעדים ומונומנטים. טקסים חילונים אלה הסתמכו על המסורת הארוכה של טקסי הכנסייה הקתולית, אולם במקום להציב במרכז הפולחן את האל שבשמיים, הם העלו על נס את המולדת הצרפתית ואת המשטר הרפובליקני. אחד מאותם טקסים רבי רושם היה ההלווייה הממלכתית, שבמסגרתה העברו למקום משכבם האחרון "אנשים גדולים" כגון ויקטור הוגו או שרל דה-גול. טקס זה היה הנושא של ספרי:

    Funerals, Politics and Memory in Modern France, 1789-1996, Oxford, Oxford University Press, 2000.

    קישור לאתר ההוצאה לאור

     

    את התובנות שרכשתי במהלך המחקר על צרפת יישמתי אחרי כן בתחום השני אותו חקרתי: החינוך העברי בארץ ישראל, לפני ואחרי הקמת המדינה. בתחילה התמקדתי בהוראת ההיסטוריה במערכת החינוך הישראלית – מקצוע לימודים שתרם רבות להבניית הזיכרון הקיבוצי הישראלי. למקצוע זה הקדשתי את קובץ המאמרים שערכתי, היסטוריה, זהות וזיכרון: דימויי עבר בחינוך הישראלי, תל-אביב, רמות-אוניברסיטת תל-אביב, 2002. לאחר מכן הרחבתי את היריעה, ופניתי לחקור תחומים נוספים של החינוך הבלתי פורמלי, כגון טקסי יום זיכרון לחללי צה"ל ויום השואה, ביקורים במוזיאונים, ותכניות טלוויזיה דידקטיות כגון "חיים שכאלה". פירות השלב המחקרי הזה פורסמו בשני ספרים. האחד, אותו ערכתי עם פרופ' דני בר-טל, פסיכולוג חברתי, כולל מאמרים שונים העוסקים בחינוך הפטריוטי הבלתי פורמלי: פטריוטיזם – אוהבים אותך מולדת, תל-אביב, דיונון והקיבוץ המאוחד, 2004. הספר השני יצא לאור בצרפת תחת הכותרת:

    Israël: la fabrique de l'identité nationale, Paris, CNRS Éditions, 2010.

    קישור לאתר ההוצאה לאור

     

    המחקר הנוכחי שלי עוסק אף הוא בהיסטוריה של החינוך באמצעות טקסים וחגיגות, אלא שהפעם מדובר בהיסטוריה אינטלקטואלית. במוקד המחקר ניצבים טקסטים אוטופיים שנכתבו בצרפת בין המאה השמונה עשרה והמאה העשרים על ידי הוגים כגון הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו או הסוציולוג הנרי לפבר, ובהם מתוארות חגיגות דמיוניות אשר מציבות מודל חברתי חלופי לזה של החברה הנוכחית. אחד האירועים החשובים שבמסגרתו יצאו הרעיונות הללו מן הכח אל הפועל היה מרד הסטודנטים הפריזאי של מאי 1968, עליו כתבתי במאמרי: "'השלטון נמצא ברחוב': מרד הסטודנטים במאי 1968 והמרחב הפריסאי", זמנים, 109, 2010, עמ' 57-40.

     

    קישור לאתר כתב העת, בו ניתן לקרוא את המאמר

     

    בתור תושב היישוב עומר, שבצפון הנגב, אני  רואה את עצמי מחוי ב לחזון שבו החלק הדרומי של מדינת ישראל ישגשג הודות לשוויון המלא שישרור בין כל תושביו, היהודים והבדואים כאחד. לצורך זה הייתי בין מייסדי העמותה "פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי", שהוקמה בשנת 1997 על מנת ליצור דיאלוג בין התושבים היהודים והבדואים באזור, להביא להכרה של המדינה בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים, ולקדם את החינוך באותם ישובים. כיום הנני משמש גם כחבר מזכירות בעמותה.

     

    אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
    Developed by
    Design by
    Basch Interactive