סגל החוג למדיניות ומינהל בחינוך

ראש החוג: ד"ר אורי כהן

תחומי מחקר: מערכת ההשכלה הגבוהה ביישוב היהודי ובמדינת ישראל בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים.

תחומי הוראה: סוציולוגיה של מערכות אקדמיות וניתוח נתונים איכותיים.

 

פרופ' אודרי אדי-רקח

אני עוסקת בסוציולוגיה של החינוך. נושאי המחקר מתייחסים לאי-שוויון במערכת החינוך, להיבטים סוציולוגיים בעבודתם של מנהלים ומורים במערכת החינוך ובקשרי בית הספר והקהילה, עם דגש על מעורבות הורים.אני מעורבת במספר מחקרים: אחד מהם, העוסק באופק העתידי של בנים ובנות בחינוך העל יסודי, ממומן על ידי משרד הבטחון ובתמיכת קרן רוטשילד-קיסריה.

מחקר נוסף עוסק בקידום הנגישות וההשתלבות של קבוצות מיעוט בהשכלה הגבוהה. המחקר מתמקד בהערכה של פרויקט לקידום קבוצות מהקהילה האתיופית הלומדים באוניברסיטה. עבודות מחקריות נוספות עוסקות במעורבות הורים במערכת החינוך וביחסים בין מורים והורים בבית הספר ובתפקידם של מנהלים בחברה משתנה.

 

כיום אני ממלאת תפקיד של סגנית הדקאנית הפקולטה למדעי הרוח וחברה בועדה האקדמית של תלמידי התואר השלישי בקרן איס"ף ובועדה של יחסי הורים-מורים בחברה משתנה של היוזמה למחקר יישומי בחינוך של האקדמיה הלאומית למדעים ועורכת משנה בכתב העת "עיונים במינהל החינוך וארגונו". אני פעילה בוועד הורים בבית הספר של ילדיי בכדי לקדם שותפות הורים-בית ספר שהיא מועילה ומקדמת.

 

התפיסה המנחה אותי היא שהמחקר עומד במרכז העבודה האקדמית באוניברסיטה ותפיסה זו אני מנסה להנחיל לתלמידיי. העשייה המחקרית מפתחת בפרט ראייה ביקורתית, סקרנית וספקנית לגבי המציאות החברתית ומשנה את ההסתכלות שלנו עליה. מתוך גישה זו, אני רואה כי על האקדמיה להוביל לשינוי חברתי ולהשפיע על עיצובה של מדיניות החינוך.

 

תחומי מחקר: אי-שיוויון בקרב כוחות ההוראה, פמיניזציה במינהל החינוך, היבטים סוציולוגיים של ההוראה והמינהל החינוכי.

תחומי הוראה: שיטות מחקר וסטטיסטיקה, מנהיגות בחינוך וסוציולוגיה של ההוראה.

 

פרופ' יזהר אופלטקה

מזה כעשרים וחמש שנה אני עוסק בהבנת מערכת החינוך בכלל ובחשיפת מורכבותו של הניהול והארגון הבית ספרי בפרט. זאת מאז התחלתי לעבוד כמורה לסוציולוגיה ולערבית בבית ספר מקיף שש-שנתי, דרך עבודתי כמורה מורים במכללה לחינוך למספר שנים ועד לעבודתי כחוקר וכמרצה באוניברסיטה.

אני מאמין כי הלמידה האין-סופית – בין אם באמצעות שיעורים פורמאליים באוניברסיטה ובין אם מתוך המעשה המקצועי עצמו – היא המבחינה בין אדם לשאר בעלי החיים, כנאמר בספר בראשית-  "כי בצלם אלוהים ברא אותו". תפיסתי היא כי הלימודים באקדמיה הם בגדר זכותו של האדם ואמצעי לקידומו האישי והמקצועי.

 

 כמורה, נחשפתי להנאה המרובה של עבודה עם תלמידים בגיל ההתבגרות, התמודדתי עם מורכבות ניהול הכיתה, וחידדתי את דרכי ההוראה בכיתה על מנת להגיע לכל תלמיד ותלמיד. כ"מורה מורים" עסקתי בהבנת משמעותה של הכשרת המורים ובדרכים להפיכתם של מועמדים להוראה למורים מן המניין ובהכשרתם של מורים למנהלים בבית הספר.

כחוקר, אני עסוק מזה כ - 15 שנה בחקר חייהם המקצועיים של מנהלים ומורים, שיווק בתי ספר, מגדר וניהול, וההיבטים ההיסטוריים של חקר מנהל החינוך במאה השנים האחרונות. תוצאות מחקרים אלה באו לידי ביטוי במאמרים בעברית ובאנגלית שפרסמתי בכתבי עת אקדמיים מקצועיים בארץ וברחבי העולם ובהוצאתם לאור של ספרים שונים.

 

בין ספריי:  "שחיקה והתחדשות: סיפור חייהן של מנהלות בתי ספר" (2002, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון), "יסודות מנהל החינוך" (2014, פרדס הוצאה לאור), "ניהול בית ספר: מהכשרה ועד פרישה" (2012, פרדס הוצאה לאור), The legacy of educational administration: A historical analysis of an academic field  (2010, Peter Lang Publishing). לצד ספרים אלה ערכתי יחד עם עמיתים שונים אסופות מאמרים שהתפרסמו בארץ ובעולם כדוגמת "מגדר ואתניות בהשכלה הגבוהה" (עם רחל הרץ לזרוביץ, 2010)

ו- The management and leadership of educational marketing (יחד עם Jane Hemsely-Brown, 2012).

 

בימים אלה אני משמש כמחזיק תיק החינוך במועצת העיר גבעתיים – תפקיד פוליטי המשמש עבורי הזדמנות פז להכיר היכרות אמתית ואותנטית את רבדיה השונים של מערכת החינוך ולהיות שותף פעיל לא רק בחשיפת מאפייניה השונים אלא אף בניהולה ובקידומה.

לצד זאת, אני מבצע כעת מספר מחקרים על מערכת החינוך, בהם מחקר המנסה להבין את עומס העבודה של מנהלי בתי ספר ומחקר הבוחן את השפעת הלימודים על בוגרי בית ספר שהשתתפו בתכנית לימודים המכוונת לקידום הישגי לימודים בבית הספר התיכון.

 

פרופ' יובל ג'ובני

פילוסופיה של החינוך וחינוך יהודי מתוך התמקדות בקו התפר שבין חינוך, דת, סביבתנות ופוליטיקה. מחקריו עוסקים, בין היתר, במטאפיזיקה של שפינוזהנשות הכותלמקומות קדושים שנויים במחלוקת, ויחסי אדם-טבע בהגותו של גורדון.

 

 

פרופ' מירי ימיני

שדה המחקר שלי ממוקם בתווך שבין סוציולוגיה למדיניות החינוך. אני מתעניינת בצומת בו האמונה ביכולתם של בני האדם ליזום ולהוביל שינויים ולשפר את החייהם ואת חייהם של הסובבים אותם פוגשת את המבנים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אשר מעצבים במידה רבה את יחסי הכוחות הקיימים בין השחקנים הקיימים בשדה. מחקריי עוסקים בגילוי, זיהוי, תיאור והבנה של המנגנונים המעצבים את החינוך מהפרט, דרך המורים והמנהלים (וגם המורות והמנהלות), הורים, קובעי מדיניות וגורמים עסקיים, פילנטרופיים ואחרים. בנוסף, אני מרותקת מהטרנספורמציה שעוברות מערכות החינוך והאנשים בתוכן כחלק מהשינויים הנכללים תחת השם גלובליזציה ומחקריי עוסקים במימדים גלובליים, בינלאומיים ובינתרבותיים שבמערכת החינוך. אני משמשת כיו"ר ועדת היגוי בינמשרדית להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך, אני חברה בצוות חינוך במרכז טאוב ואני פעילה בועדות רבות בבית הספר.

קבוצת המחקר בראשותי מונה כ-15 סטודנטים לתארים מתקדמים העוסקים במחקר החינוכי.

 

ד"ר דן ממלוק

תחומי המחקר שלי הם פילוסופיה של החינוך וסוציולוגיה של החינוך. נושאי המחקר שלי מתייחסים להשפעות החברתיות והתרבותיות של שילוב כלים טכנולוגיים בחינוך, כמו גם לסוגיות הנוגעות לדמוקרטיה, אתיקה וחינוך לאזרחות. בנוסף, יש לי עניין באסתטיקה וחינוך לאמנות, מתוך אמונה שלחינוך ההומניסטי יש השפעה משמעותית על עיצוב הפרט והחברה, פיתוח חשיבה ביקורתית, טיפוח יצירתיות וקידום אוטונומיה מחשבתית.   

 

ד"ר ערן תמיר

ד"ר תמיר חוקר מדיניות חינוך והשפעותיה על מורים, בתי ספר, הכשרות מורים ואיכות הוראה תוך הישענות על פרספקטיבות סוציולוגיות. מחקריו עוקבים אחרי יחסי המדינה עם פרופסיית ההוראה, התפתחות הכשרות הוראה אלטרנטיביות וחקר קריירות מורים תוך דגש על מוטיבציה, הכשרת מורים וסביבת בי"ס.

מחקרים: 

* ד"ר תמיר הוביל את CHOOSING TO TEACH- מחקר רב שנתי ואינטרדיסיפלינארי של חוקרים מאוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת נוטרדם. מימון למחקר התקבל מ- Mandel Foundation ו- Spencer Foundation.

* כיום ד"ר תמיר מוביל מחקר רב-שנתי שסוקר מורים ומסלולים מגוונים להכשרת מורים לבתי ספר יהודים בצפון-אמריקה בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת ברנדייס ובמימון

Jim Joseph Foundation.

מחקרים נוספים:

* כיצד מנהלי בי"ס עירוניים, קתוליים ויהודיים בוחרים להעסיק מורים מתחילים. אילו שיקולים הם מפעילים ומה זה מלמד על אופיים המשתנה של בתי הספר ותפקידיו של המורה .

* הוראת חינוך פיננסי בישראל ובארה"ב.

 

ד"ר בן ציון סלקמון

באילו דרכים ובאילו תנאים ילדים ואנשים 'מתאנשים'? מהם העיצובים- החינוכיים, הפוליטיים- המאפשרים התפתחות אופטימלית? באילו דרכים ומצבים מתפתחות היכולות ההומניסטיות שלנו? מהן היכולות והמיומנויות שמעניקה לנו חברות בתרבות מסוימת ולא אחרת? מהן המגבלות הקוגניטיביות, השיחניות והנורמטיביות שקבוצות ותרבויות מחילות על חבריהן?

אם להיות אנושי משמע להתפעל מתופעות ולתהות על אודותיהן, להתפעם מיופי, להזדקק לו וליצור אותו, לנסות להתקרב ולהתמזג אך גם להיפרד על מנת להתבונן ולבקר, לחשוב לבד ועם אחרים, לפעול במרחב הציבורי מתוך מודעות עצמית ושייכות או אף בעלות עליו, אם להיות אנושי משמע להיות ולפעול כך, הרי שלחשוב על השאלות הללו מנקודת מבט של למידה והתפתחות הוא דבר מעניין ומהנה מאוד!

 

מחקריי עוסקים בקשרים המתקיימים בין חברה, פדגוגיה, טכנולוגיה וחשיבה. פרספקטיבת המחקר המרכזית שלי היא למידה והתפתחות. אני שואל כיצד האופנים בהם מעוצבים סביבות למידה, תהליכי ההוראה והפעילות של המשתתפים מאפשרים או מגבילים את סוגי הלמידה וטיב הלמידה הנוצרת בהן. התמחיתי בחקר הדיאלוג- למידה שיתופית עם וללא טכנולוגיה, שיח חקרני ודליברטיבי, חשיבה קבוצתית ובניית ידע משותף. עיצבתי סביבות לימוד ודיון- תכניות לימוד, מהלכי שיח, פלטפורמות ללמידה שיתופית סביב טקסטים  ולקידום רפלקציה על מהלכי שיחה- וחקרתי באמצעותן כיצד ילדות, סטודנטים, מורים ואזרחיות חושבים ופועלות יחד.

 

הדיאלוגיות הכרחית ואף מהותית לדמוקרטיה. פעולות היסוד הדמוקרטיות הן פרקטיקות דיסקורסיביות של דיבור וחשיבה קבוצתיים. היסודות הדמוקרטיים המהותיים הם אלו הקשורים לדפוסי החשיבה והתקשורת ולכן לדמוקרטיה דרוש חינוך דיאלוגי עמוק. הפרקטיקות הללו הן בעת ובעונה אחת הליבה של החינוך הדמוקרטי ועיקרה של הפדגוגיה הדיאלוגית.

הפרקטיקות הדיאלוגיות הן פרקטיקות הניתנות להגדרה וללמידה שיטתית והדרגתית. את התהליך החינוכי הדיאלוגי הזה אנו מכנים בשם 'התאזרחות'. הלומדות והלומדים נכנסים אל המרחב הציבורי המלא באחרים במלוא זהותם, מחשבותיהם ומטענם הרגשי, עם האייג'נטיביות שלהם ועם החירות לממש אותה. העיצוב הנכון של זירת המפגש הוא שמחייב את הלומדות להתאזרח ולהתאמן בחיים פוליטיים. החינוך להתאזרחות עוסק בעיצוב סביבות למידה בהן תלמידים מבצעים תהליך התפתחותי של מעבר להתאגדות שיוויונית, כלומר מעבר ממצב טרום דמוקרטי לדמוקרטיה. הילדות צריכות להמציא את הדמוקרטיה במגרש החול, בפתרון הדילמה המדעית בשיעור המדעים וכן הלאה. היא מתחילה בהתייחסות של ילדים למרחב השיח כאל מרחב פרטי, ובעזרת הכורח והאילוצים בונה אותו כמרחב ציבורי משותף. רק בסופו של התהליך נוצר אתוס דמוקרטי.

 

הפדגוגיה הדיאלוגית נחוצה לדמוקרטיה. החינוך להתאזרחות עסוק בדרכים לספק לאזרחיות, המגיעות מרקעים ועיסוקים שונים את הכישורים ללמוד יחד, לחשוב ולהכריע יחד בעניינים טכניים אך גם בסוגיות של  מלחמה ושלום, חיים ומוות, בניית אתוס משותף, דמיון ותכנון. הריבונית צריכה ללמוד כי עליה להכריע בעניינים קרדינליים בתחומים שאינה מומחית בהם אך היא אחראית עליהם יחד עם אחרים. היכולת ללמוד נושאים חדשים מנקודות מבט מגוונות ולפתור בעיות יחד עם אחרים הכרחית לדמוקרטיה. וגם ההיפך נכון: כישורים דיאלוגיים בלתי מספיקים יובילו לרמות נמוכות של השתתפות ולשיח ציבורי ירוד, כולל קבלת החלטות באיכות נמוכה. קושי בפיתוח רעיונות וקושי בביטויים עשוי להוביל להדרה ולאלימות.

 

ד"ר פלג דור- חיים

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>