באילו דרכים ובאילו תנאים ילדים ואנשים 'מתאנשים'? מהם העיצובים- החינוכיים, הפוליטיים- המאפשרים התפתחות אופטימלית? באילו דרכים ומצבים מתפתחות היכולות ההומניסטיות שלנו? מהן היכולות והמיומנויות שמעניקה לנו חברות בתרבות מסוימת ולא אחרת? מהן המגבלות הקוגניטיביות, השיחניות והנורמטיביות שקבוצות ותרבויות מחילות על חבריהן?
אם להיות אנושי משמע להתפעל מתופעות ולתהות אודותן, להתפעם מיופי, להזדקק לו וליצור אותו, לנסות להתקרב ולהתמזג אך גם להיפרד על מנת להתבונן ולבקר, לחשוב לבד ועם אחרים, לפעול במרחב הציבורי מתוך מודעות עצמית ושייכות או אף בעלות עליו, אם להיות אנושי משמע להיות ולפעול כך, הרי שלחשוב על השאלות הללו מנקודת מבט של למידה והתפתחות הוא דבר מעניין ומהנה מאוד!
מחקרי עוסקים בקשרים המתקיימים בין חברה, פדגוגיה, טכנולוגיה וחשיבה. פרספקטיבת המחקר המרכזית שלי היא הלמידה וההתפתחות. אני שואל כיצד האופנים בהם מעוצבים סביבות למידה, תהליכי ההוראה והפעילות של המשתתפים מאפשרים או מגבילים את סוגי הלמידה וטיב הלמידה הנוצרת בהן. התמחיתי בחקר הדיאלוג- למידה שיתופית עם וללא טכנולוגיה, שיח חקרני ודליברטיבי, חשיבה קבוצתית ובניית ידע משותף. עיצבתי סביבות לימוד ודיון- תכניות לימוד, מהלכי שיח, פלטפורמות ללמידה שיתופית סביב טקסטים ולקידום רפלקציה על מהלכי שיחה- וחקרתי באמצעותן כיצד ילדות, סטודנטים, מורים ואזרחיות חושבים ופועלות יחד.
הדיאלוגיות הכרחית ואף מהותית לדמוקרטיה. פעולות היסוד הדמוקרטיות הן פרקטיקות דיסקורסיביות של דיבור וחשיבה קבוצתיים. היסודות הדמוקרטיים המהותיים הם אלו הקשורים לדפוסי החשיבה והתקשורת ולכן לדמוקרטיה דרוש חינוך דיאלוגי עמוק. הפרקטיקות הללו הן בעת ובעונה אחת הליבה של החינוך הדמוקרטי ועיקרה של הפדגוגיה הדיאלוגית.
הפרקטיקות הדיאלוגיות הן פרקטיקות הניתנות להגדרה וללמידה שיטתית והדרגתית. את התהליך החינוכי הדיאלוגי הזה אנו מכנים בשם 'התאזרחות'. הלומדות והלומדים נכנסים אל המרחב הציבורי המלא באחרים במלוא זהותם, מחשבותיהם ומטענם הרגשי, עם האייג'נטיביות שלהם ועם החירות לממש אותה. העיצוב הנכון של זירת המפגש הוא שמחייב את הלומדות להתאזרח ולהתאמן בחיים פוליטיים. החינוך להתאזרחות עוסק בעיצוב סביבות למידה בהן תלמידים מבצעים תהליך התפתחותי של מעבר להתאגדות שיוויונית, כלומר מעבר ממצב טרום דמוקרטי לדמוקרטיה. הילדות צריכות להמציא את הדמוקרטיה במגרש החול, בפתרון הדילמה המדעית בשיעור המדעים וכן הלאה. היא מתחילה בהתייחסות של ילדים למרחב השיח כאל מרחב פרטי, ובעזרת הכורח והאילוצים בונה אותו כמרחב ציבורי משותף. רק בסופו של התהליך נוצר אתוס דמוקרטי.
הפדגוגיה הדיאלוגית נחוצה לדמוקרטיה. החינוך להתאזרחות עסוק בדרכים לספק לאזרחיות, המגיעות מרקעים ועיסוקים שונים את הכישורים ללמוד יחד, לחשוב ולהכריע יחד בעניינים טכניים אך גם בסוגיות של מלחמה ושלום, חיים ומוות, בניית אתוס משותף, דמיון ותכנון. הריבונית צריכה ללמוד כי עליה להכריע בעניינים קרדינליים בתחומים שאינה מומחית בהם אך היא אחראית עליהם יחד עם אחרים. היכולת ללמוד נושאים חדשים מנקודות מבט מגוונות ולפתור בעיות יחד עם אחרים הכרחית לדמוקרטיה. וגם ההיפך נכון: כישורים דיאלוגיים בלתי מספיקים יובילו לרמות נמוכות של השתתפות ולשיח ציבורי ירוד, כולל קבלת החלטות באיכות נמוכה. קושי בפיתוח רעיונות וקושי בביטויים עשוי להוביל להדרה ולאלימות.
