התכנית למדיניות החינוך
בתי הספר היחודיים בישראל
כיצד תופשים הורים, אנשי חינוך ורשויות את בתי הספר הללו ואת תפקידם וכיצד הם פועלים לעצב אותם באופן התואם את אמונתם ורצונם?
איך לקדם דמוקרטיזציה דרך חינוך?
הדמוקרטיה שבורה. גם אין טעם למשחקים של אנחנו כן או לא דמוקרטיה. איך נעשים יותר דמוקרטיים, לעומת זאת, לדעתנו היא שאלת השאלות של החינוך הפוליטי. אז כיצד לקדם דמוקרטיזציה דרך חינוך? כיצד ניתן לעצב חינוך דמוקרטי באופן שמאפשר לתלמידים לחוות ולהשתתף בתהליכי דמוקרטיזציה, ולפתח יכולות לשיח דמוקרטי, שוויון ופעולה קולקטיבית?
בעבודה הזו כתבנו על הקשר שבין תהליכי חינוך ודמוקרטיזציה, תוך בחינת ההשפעה של סביבות למידה דיאלוגיות על פיתוח יכולות דמוקרטיות בקרב תלמידים. עסקנו בתנאים ובטכנולוגיות הדרושים ליצירת תהליכים פוליטיים טרנספורמטיביים בשדה החינוכי. בחנו כיצד ניתן לעצב סביבות למידה שיאפשרו לתלמידים לחוות מעבר מתהליכים קדם-דמוקרטיים למבנים דמוקרטיים מורכבים יותר. ויש לנו מספר תובנות:
שיח דמוקרטי הוא כלי חינוכי מרכזי לתהליכי דמוקרטיזציה. שיח זה מתאפיין ביכולת להביע רעיונות באופן ביקורתי, לבנות על דבריהם של אחרים, ולהגיע להחלטות משותפות.הוא יכול להניע תהליכים של שוויון ושיתוף פעולה בקבוצות. זיהינו שללא הכשרה מתאימה למורים ולאסטרטגיות הוראה דיאלוגיות, השיח עלול להישאר חד-צדדי, מונולוגי, או ממוסגר על ידי תכנית הלימודים בלבד. אנו טוענים שטכנולוגיות למידה שיתופיות מספקות פלטפורמות שמאפשרות שיח שוויוני ומובנה, אך הן מצריכות עיצוב קפדני כדי למנוע הטיות ולחזק את היכולת של כל תלמיד להשתתף ולתרום. אולם לצד החשיבה הרציונלית, מצאנו שרגשות משותפים ויכולת להרגיש ולהביע תחושות משחקים תפקיד משמעותי ביצירת שיח משמעותי ובבניית קהילה דמוקרטית.
מעמד הביניים המזרחי בישראל
בעבודה זו שנכתבה עם פרופ' נסים ליאון מאוניברסיטת בר-אילן, עסקנו בהיסטוריה החברתית, הפוליטית והתרבותית של ישראל. כתבנו על השינוי הדרמטי של עליית המזרחים למעמד הביניים, ושאלנו אילו מנגנונים סייעו במוביליות הזו ואילו עיכבו אותה.
איך מעצבת תעשיית ההיי-טק את מערכת החינוך בישראל ומהן ההשלכות של מעורבות זו?
חקרנו איך תעשיית ההיי-טק משפיעה על מערכת החינוך הציבורית בישראל. תעשייה זו, שמזוהה עם הצלחה כלכלית וחדשנות טכנולוגית, מעורבת בחינוך דרך תהליכים גלויים וסמויים. גילינו מעורבות גלויה וסמויה של התעשייה בחינוך, ממיזמים חינוכיים טכנולוגיים כמו "מחשב לכל ילד" ויוזמות לעידוד לימודי מתמטיקה ברמה גבוהה ועד פעולה במישורים סמויים, למשל באמצעות חינוך לערכי תעשייה ולשיטות עבודה טכנולוגיות. פעולותיה של תעשיית ההיי-טק מעודדות את מערכת החינוך להתמקד במקצועות מדעיים, לעיתים על חשבון תחומי לימוד הומניים ואמנותיים.
מעורבות התעשייה תורמת לעיצוב התפיסה הציבורית כלפי טכנולוגיה כפתרון לכל בעיה חברתית או חינוכית, תוך התעלמות מהמגבלות והסיכונים הכרוכים בכך ומבלי לתת דיון וחשבון לכך שהמעורבות הזו מחזקת מגמות של הפרטה, הגדלת פערים חברתיים, ויצירת תלות במגזר העסקי לצורכי מימון ותמיכה חינוכית. כדאי לקחת אחריות על הסוגיה הזו לחשוב עליה ברצינות: מעורבות התעשייה מובילה לראיית החינוך ככלי ליצירת כוח עבודה לתעשיית ההיי-טק, אך פוגעת במעמדו של החינוך כזכות יסוד ציבורית.
מה מלמדים אותנו סטודנטים להוראה על מקצוע ההוראה?
מורים ותיקים נתפסים לעיתים קרובות כמומחים שאין להם עוד מה ללמוד על הוראה. אך האם המפגש בין סטודנטיות להוראה ומורות מלוות יכול להפוך לתהליך לימודי הדדי? האם ניתן לעצב הכשרה להוראה באופן שמטפח סוכנות (agency) מקצועית אצל הסטודנטיות ומשפיע גם על המורות הוותיקות?
בעבודה זו חקרנו תהליכי למידה בין סטודנטיות להוראה לבין מורות מלוות בשלושה זוגות חונכות. התמקדנו במידה שבה הסטודנטיות יוצרות הזדמנויות ללמידה מקצועית עבור המורות המלוות, ושאלנו כיצד הן מפעילות סוכנות מקצועית בהשפעתן על למידת המורות המנוסות.
גילינו שסטודנטיות להוראה, למרות היותן בתחילת דרכן, מסוגלות ליזום וליצור הזדמנויות למידה משמעותיות עבור המורות המלוות. הן מביאות עמן ידע עדכני, רעיונות יצירתיים וגישה רעננה להוראה, המאתגרות את דרכי העבודה המוכרות ותורמות להתחדשות מקצועית. זיהינו שיחסי חונכות מוצלחים מבוססים על כבוד הדדי, שיתוף פעולה ואמון, ומאפשרים תהליכי למידה הדדיים שמחזקים את שתי הקבוצות. למדנו שהשפעת הסטודנטיות תלויה לא רק בכישוריהן או באישיותן, אלא גם במשאבים הזמינים במערכת ובתמיכת מנהלים ובעלי תפקידים בבית הספר. ניסחנו המלצות ברוח זו, לעיצוב תכניות הכשרת מורות המטפחות את הסוכנות המקצועית של הסטודנטיות להוראה, תוך יצירת מרחבים המעודדים שיתופי פעולה ושיח בין סטודנטיות למורות מלוות.
אסיפת האזרחים הראשונה בישראל: קרית טבעון
הגישה הדליברטיבית (Deliberative Democracy) מבוססת על העקרון שהחלטות ציבוריות צריכות להתקבל דרך דיון מושכל, השתתפות רחבה, ושקילת מגוון דעות, ולא רק באמצעות הצבעות תקופתיות בבחירות או תהליכים פוליטיים פופוליסטיים.
באסיפות אזרחים (Citizen Assemblies) קבוצה מגוונת של אזרחים, שנבחרו באופן רנדומלי ומייצג, מתכנסת כדי לדון ולהציע פתרונות לסוגיות ציבוריות מרכזיות. המשתתפים מקבלים מידע ממומחים, מקיימים דיונים מעמיקים, שומעים עמדות שונות, ובסוף מציעים המלצות למדיניות. לרוב, המלצות אלה מובאות להחלטת הממשלה, הפרלמנט או למשאל עם.
המודל אומץ במדינות כמו קנדה, אירלנד, בלגיה, וצרפת, ויושם בהצלחה במגוון נושאים, כולל שינויי חוקה, מדיניות סביבתית, והסדרת מערכות בחירות ואנחנו גאים לקחת חלק בהבאתו ויישומו בישראל יחד עם חלוצים כמו מרכז השל לקיימות ומיזם דמוקרטיה 3.0
פיתוח שפה פדגוגית הוליסטית בקנה מידה גדול: שפת המשמעות ברשת החינוך 'עתיד'
איך ניתן להעמיק משמעות בבתי הספר? התכנית למדיניות החינוך במיקוד חינוך ודמוקרטיה באוניברסיטת תל אביב ורשת החינוך 'עתיד' מקימות שותפות אקדמיה שדה במטרה להטמיע, לפתח ולחקור את גישת 'שפת המשמעות' שפותחה ע"י ד"ר שמעון אזולאי וצוות המו"פ של רשת החינוך עתיד. הפרויקט שואף להעמיק ולבסס את שפת המשמעות כפרדיגמה פדגוגית מובילה ברשת החינוך עתיד ובמערכת החינוך הישראלית.
הפרויקט מפתח קהילת מורים מומחים בשפת המשמעות ומומחים בחקר הפדגוגיה ו/או המדיניות החינוכית, שיהיו מסוגלים לא רק ליישם את הגישה בכיתותיהם, אלא גם להכשיר מורים נוספים, לחקור ממדים מגוונים שלה ואת השפעותיה ולפתח אותה בכיוונים חדשים. לפרויקט ארבע מטרות: פיתוח קבוצה של מורים מובילים בעלי תואר שני ושלישי שירכשו מומחיות עמוקה בשפת המשמעות כתיאוריה וכפרקטיקה. הוצאה לפועל של מחקר על יישומי שפת המשמעות בבתי הספר של רשת החינוך עתיד, כדי לבסס את יעילותה וכדי לתרום תרומה למחקר האקדמי בתחום החינוך. יצירת מודלים, כלים ותוכניות לימוד המבוססים על שפת המשמעות, שיותאמו למגוון תחומי דעת וגילאים.
הרחבת היישום בכל בתי הספר של רשת החינוך עתיד, תוך יצירת מערך תמיכה והדרכה למורים ובתוך כך, הטמעת תרבות ופיתוח זהות פדגוגית של מחקר ושיפור פדגוגי מתמשך.
בפרויקט פועלים מורים חוקרים מרשת החינוך עתיד והוא פתוח לכלל תלמידי התכנית המתעניינים בגישה זו ורוצים להתמחות בה ולחקור אותה.
איך לעצב תכניות להכשרת מורים המתמודדות עם הדרישות השונות מההוראה בימינו?
כיצד פועלת מדיניות ההכשרה והפיתוח המקצועי של כח ההוראה? מה התפישה הפרופסיונאלית של ״המורה הטוב״ העומדת בבסיסה חזונה? מהם הגורמים המסייעים והמעכבים בקידום חזון ״המורה הטוב״? מהם דפוסי הפעולה שלהם?
אין סוף לדרישות ממורים! מורות בימינו צריכות להיות מומחיות בתחום הדעת, מומחיות בפדגוגיה, ביחסי אנוש, ובעלות רשימה הולכת וגדלה של איכויות כמו גמישות, יצירתיות, אמפטיות ועוד ועוד. מה זה אומר לגבי ההכשרה להוראה?
בעבודה זו בחנו שלושה אידיאלים מקצועיים בתכניות להכשרת מורים: המורה כאינטלקטואל, אומן ובעל מלאכה. חקרנו כיצד אידיאלים אלו מתממשים בתכניות הכשרה שונות ברחבי העולם, ושאלנו האם וכיצד ניתן לשלב אותם בצורה הוליסטית בתכנית אחת.
למדנו שדגם ההכשרה האינטלקטואלית להוראה: מדגיש את תפקיד המורה כמודל לחיקוי אינטלקטואלי וכמקדם צדק חברתי. דגם ההכשרה של המרה כאמן מדגיש יצירתיות והתפתחות אישית. דגם ההכשרה כבעל מלאכה מתמקד בלמידה פרקטית של טכניקות הוראה. שילוב הוליסטי של שלושת האידיאלים דורש איזון בין גישות תיאורטיות, מעשיות ואישיות. אולם קיימים מתחים פנימיים בין האידיאלים השונים, והם מאתגרים את הרצון לשילוב המודלים. המלצנו על דרכים לבחון מודלים אינטגרטיביים.
כיצד יוכל החינוך לטפח סובלנות כחלק מהלמידה וזהות התלמידים?
בחברה מפולגת חברתית ופוליטית כמו ישראל, חינוך לסובלנות המבוסס על פעילויות חד פעמיות אינו מספיק. האם וכיצד יכול החינוך לטפח סובלנות שתשתלב באופן עמוק בתהליכי הלמידה ובזהות של תלמידים?
באופן כללי, סובלנות נתפסת כאמצעי להתנגדות לעוינות, הגברת המודעות להבדלים תרבותיים, הפחתת אלימות ושמירה על ערכים ליברליים ודמוקרטיים. קיימות יוזמות חינוכיות שונות, כגון היום הבינלאומי לסובלנות שמטרתן לפתח עמידות בפני שנאה ולעודד פתיחות וקבלה של האחר. בעבודה הזו סקרנו פרשנויות מרכזיות למושג הסובלנות, כדי לטעון שעלינו לנוע לעבר גישות חינוכיות הרואות במחלוקות ובסכסוכים מקור ללמידה ולמצוא בהן מקור חשוב ומזין של חינוך לסובלנות בזמננו.
איך יכולות אסיפות אקלים מקומיות לקדם מעורבות אזרחית ולמידה משמעותית?
איך יכולות אסיפות אקלים מקומיות לקדם מעורבות אזרחית ולמידה משמעותית? ואיך משתתפים באסיפות מקומיות לאקלים לומדים ומתחייבים לשינוי?
זכינו לבלות את השנים 2020-2021 בתכנון וליווי אסיפות האקלים האזוריות של ישראל. היינו מעורבים בתכנון, בהכשרות ובהפקה שלהן, לצד ארגוני הסביבה והמינהלים הסביבתיים האזוריים המדהימים. ביצענו אתנוגרפיה בת שנה על התהליך ובמיוחד על שש אסיפות מתוך ה14 שהתקיימו.
פיתחנו תיאוריה של למידה ומעורבות במרחב האזרחי, כפועל יוצא של איכות ההשתתפות. התיאוריה שלנו מבוססת על ההנחה כי רמת המעורבות של המשתתפים משפיעה באופן ישיר על היכולת שלהם ללמוד ולתרום לתהליכים אזרחיים. מעורבות פסיבית מגבילה את פוטנציאל הלמידה ומשמרת היררכיות קיימות בין משתתפים. המשתתפים רק מאזינים למידע ולנאומים, ללא תרומה פעילה לתהליך. ארגוני סביבה נוקטים בה גם בשל ההרגל, וגם משום שהם רואים בהשתתפות ממד של 'ספירת ראשים' (ככל שמשתתפים יותר, אנחנו מייצגים יותר וחזקים יותר באדבוקציה). במעורבות אקטיבית המשתתפים מקבלים ידע ומתחייבים לשינויים אישיים, כגון אורח חיים מקיים. היא מאפשרת שינוי אישי, אך חסרה את ההיבט השיתופי שמוביל לשינוי מערכתי. מעורבות אינטראקטיבית מעצימה את המשתתפים ומאפשרת להם לפתח תובנות חדשות באמצעות דיאלוג, שיתופי פעולה והחלטות קולקטיביות. המשתתפים משתתפים בדיונים ובקבלת החלטות משותפת, מה שמחזק תחושת שייכות והשפעה. ארגוני הסביבה מצויים במעבר מתפקידי ייצוג והסברה לפיתוח יכולות חינוכיות, עיצוב תהליכים שיתופיים ותמיכה בדיאלוגים מקומיים.
למדנו שכדי להפיק את המירב מאסיפות מקומיות, יש להתמקד בעיצוב שיתופי, לקדם תהליכים שמאפשרים למשתתפים להציע פתרונות ולהשפיע על ההחלטות. להשקיע בהכשרת מנחים שמסוגלים לתמוך בדיאלוג משמעותי ולשפר את איכות המעורבות. להבטיח ייצוגיות רחבה ולכלול אוכלוסיות מגוונות, במיוחד מודרות. הן מחזיקות בידע אקלימי מקומי וייחודי ולא יתכנו תהליכי לגיטימציה לפעולות אקלים במרחב בלעדיהן.
דיאלוגיות כשינוי חינוכי: איך להציב את הפדגוגיה הדיאלוגית במרכז חיי בתי הספר?
אנו עובדים בשותפות ארוכת שנים עם בית הספר אורט רבין בגו יבנה במיזם מחקרי-פדגוגי לקידום פדגוגיה דיאלוגית כמרכיב מרכזי בחיי בית הספר בכלל ובליבה הפדגוגית של תהליכי ההוראה והלמידה בפרט.
הפרויקט פועל בתמיכת קרן יד הנדיב והמדענית הראשית במשרד החינוך. הוא מהווה פרויקט דגל לחיבור בין תיאוריה לפרקטיקה בישראל.
השותפות הצמיחה מורות מדריכות, שיטות הוראה, גישות להערכת מיומנויות חשיבה, כלים ללמידה שיתופית, תכניות לימוד בחינוך המיוחד, שיטות חדשניות לניתוח ביצועים, תהליכי הכשרת מורים ומחקרים פורצי דרך.
ההיסטוריה המסורסת של המשילות המשולבת בישראל
למשילות משולבת יש פוטנציאל לחולל שינוי משמעותי באופי קבלת ההחלטות וניהול מדיניות ציבורית. היא מציעה מנגנונים דיאלוגיים, המאפשרים לממשל לשתף פעולה עם מגוון רחב של שחקנים—ארגוני חברה אזרחית, המגזר העסקי, גופי מחקר ואקדמיה, וכן קבוצות אזרחיות—כדי להתמודד עם אתגרים חברתיים, כלכליים ומנהליים באופן דמוקרטי ויעיל יותר.
גם בישראל היו נסיונות לצעוד בכיוון הזה. בעבודה זו חקרנו את תהליכי גיבוש ויישום הממשל השיתופי ברמת המדינה בישראל, תוך התמקדות בשתי החלטות ממשלה מכוננות—3190 משנת 2008 ו-4028 משנת 2011—שהניחו את היסודות לשיתופי פעולה בין המגזר הציבורי, החברה האזרחית והמגזר העסקי.
למדנו כיצד תפיסות השלטון ביחס לממשל שיתופי התפתחו, אילו כוחות עיצבו אותן, ואיך הפכו ההחלטות הללו לכלים לניהול מדיניות ולשיפור אמון הציבור בממשל. עם זאת, במהלך המחקר גילינו כי התהליכים הללו לא תמיד שמרו על תנופתם: עניין השלטון בהם דעך, האתגרים שניצבו בפני יישומם הלכו והתרבו, והשאלה האם הם הצליחו לעצב תרבות ארגונית בין-מגזרית ברמה עמוקה—כזו שמשנה את מערכת היחסים בין המדינה לאזרחים—נותרה פתוחה.
אוריינות מדיה כחינוך אזרחי בסיסי
ילדים אינם משתמשים ברשתות חברתיות, הם גרים בהן. לנוכח תפוצתן של פלטפורמות מידע מטעות ומוטות, הפוגעות בחשיבה הביקורתית ומעמיקות שסעים חברתיים, אוריינות מדיה הפכה למוקד עניין מרכזי בחינוך הדמוקרטי בן זמננו ולצורך חברתי וחינוכי ראשון במעלה. התכנית שואפת להצמיח מנהיגות פדגוגית מומחית באוריינות מדיה באמצעות פיתוח ומחקר של תכניות לימוד ומענים חינוכיים מבוססי טכנולוגיות למידה, שיחזקו את החוסן הדמוקרטי של תלמידים ויבטיחו דיון ציבורי מושכל, פתוח ואחראי.
הפרויקט מפותח כשיתוף פעולה בין הפיקוח על הוראת הקולנוע והמדיה והתכנית למדיניות החינוך במיקוד חינוך ודמוקרטיה במטרה לקדם את אוריינות המדיה בחינוך היסודי והעל-יסודי בישראל, מתוך הכרה בקשר בינה לבין חיזוק חשיבה ביקורתית, דיון מעמיק ופעולה עצמאית במרחב הציבורי הדמוקרטי.
בפרויקט פועלים קבוצות מורים לקולנוע ומדיה, וכן מורים בעלי עניין והכשרה רלוונטית, בבניית מוקדי מו"פ לאוריינות מדיה. בתכנית, המהווה נתיב קריירה חדשני לאנשי חינוך המעוניינים להתמחות בתחום זה, הסטודנטים לומדים, מפתחים וחוקרים אוריינות מדיה בגילאים, שפות וזרמים חינוכיים שונים בישראל.
הפרויקטים, הפיתוחים והמחקר של תלמידי הקבוצה מלווים על ידי קבוצת היגוי משותפת לאקדמיה ולפיקוח על הוראת הקולנוע והמדיה. הפרויקטים והמחקרים מוטמעים בבתי ספר ונחקרים במסגרת עבודות הסמינר, פרקטיקום ותיזות של תלמידי התכנית. פרויקטים מבטיחים נכנסים לתהליך מואץ של הטמעה והתרחבות.
