התכנית למדיניות החינוך
ד"ר ערן תמיר
עתידה של החברה נגזר יום יום מאיכות החינוך שהיא מעניקה ומההזדמנויות שיש לדור העתיד להרחיב אופקים וליצור חיים בעלי משמעות בחברה הבנויה על ערכי הצדק השוויון החופש והאחווה. במחקר שלי אני מנסה לגעת במתחים, להבין את הקונפליקטים המובנים ולייצר תובנות ותנאים לשינוי בממשקים הקריטיים שבין חינוך מדיניות וחברה, בעיקר סביב סוגיות של:
1) הפרטה ומעורבות שחקנים חיצוניים בחינוך הממלכתי,
2) תפיסות חינוכיות ובחירת הורים בבתי הספר הייחודיים,
3) מדיניות הכשרה ופיתוח מקצועי של כח ההוראה.
פרופסור אורי כהן
טקסט: אני חוקר החברה הישראלית, משורר וצייר. פרסמתי השנה את הספר 'מעמד הביניים המזרחי בישראל' עם נסים ליאון. חקרנו מה השתנה בחברה הישראלית מבחינה מעמדית בארבעת העשורים האחרונים. אני עתיד לפרסם את הספר 'הנתיב החסום: סוגיות בנגישות להשכלה גבוהה משנות השבעים ועד שנות התשעים'. זה יהיה אולי הספר הכי חשוב שלי כי אני מראה בו את המצב הקשה של המזרחים בתקופה הזו ואת הדרכים בהם נחסמה בפניהם ההשכלה הגבוהה והמוביליות שהיא מאפשרת. לא מוותר על החלום להציג את ציוריי בארץ ובעולם.
פרופסור אודרי אדי רקח
טקסט: אני פרופסורית בבית הספר לחינוך וחברת סגל בחוג למדיניות ומנהל בחינוך. תחומי המחקר שלי עוסקים במנהל וסוציולוגיה של החינוך, ומתמקדים במיוחד בשאלות של אי-שוויון ופערים חברתיים במערכת החינוך. מטרת מחקריי היא להבין את הגורמים שיכולים להרחיב את ההזדמנויות החינוכיות ולהוביל למוביליות חברתית עבור קבוצות מוחלשות.
אני מתעניינת גם בתהליכי שיפור בתי ספר בהקשרים חברתיים שונים, כולל מגזרים מגוונים, מרחבים גיאוגרפיים והרכבים חברתיים שונים. מחקרים אלו עוסקים בהשלכות של תהליכים חינוכיים על צמצום פערים חברתיים, תוך הבנת המורכבויות הנובעות מגורמים חיצוניים למערכת החינוך.
בתוך כך, אני חוקרת את תפקידי ההורים בתהליכי הלמידה וההתפתחות של ילדיהם – הן במסגרת המרחב הפרטי והמשפחתי והן במערכת הבית-ספרית. מחקריי מקיפים את כלל השותפים לעשייה החינוכית: מנהלים, מורים והורים.
במסגרת עבודתי, אני מתמקדת גם בקידום תהליכי דמוקרטיזציה במערכת החינוך. תהליכים אלו כוללים שיתוף כלל השותפים – תלמידים, מורים והורים – תוך מתן קול והכרה לצרכים הייחודיים של כל קהילה. אני מאמינה שבתי הספר יכולים וצריכים לשמש כמרחב חינוכי התורם לשוויון ולצדק חברתי, ומטפח את הפרט כסוכן שינוי המשפיע על סביבתו ועל הקהילה בה הוא חי.
עבודתי נשענת על שילוב של שיטות מחקר מגוונות, כולל מחקרים כמותיים המבוססים על נתוני עתק, מחקרים איכותניים ושיטות מחקר משולבות.
אחד ממרכיבי היסוד בעשייתי הוא החיבור בין מחקר לעשייה בשדה, מתוך שאיפה לקדם שוויון חברתי וליצור שינוי משמעותי בבתי הספר ובקהילות סביבם. גישה זו מאפשרת פיתוח פתרונות מעשיים הנשענים על ידע מחקרי, תוך הבנה עמוקה של המורכבויות החברתיות והחינוכיות ועם מחויבות לחיזוק החינוך הציבורי בישראל. התמונה שלי אגב, מתוך סיור שערכתי בבתי ספר מצטיינים בנאשוויל, טנסי.
ד"ר דני ממלוק
לחינוך הפוליטי והדמוקרטי חשיבות עצומה. הם מעצבים את היחידים והחברה, מפתחים חשיבה ביקורתית ויצירתיות ומקדמים אוטונומיה מחשבתית. המחקר על החינוך לדמוקרטיה חשוב במיוחד בימים כמו שלנו, של דיון ציבורי סוער על היחסים בין בני האדם למדינה, על תפקידם של משטרים ומהותם של ערכי היסוד של חברות. חשוב להמשיך ולפתח את התיאוריה הדמוקרטית ואת הפדגוגיה שלה.
בכך אני עוסק. תחום המחקר שלי הוא הפילוסופיה של החינוך, חינוך לדמוקרטיה והיבטים חברתיים ותרבותיים של טכנולוגיה בחינוך.
אני שואל מהי המשמעות של חינוך לדמוקרטיה? מהם יחסי הגומלין בין טכנולוגיה, חברה, חינוך ודמוקרטיה ומהם התנאים ההכרחיים לביסוס ערכים דמוקרטיים בעידן דיגיטלי? מה תפקידם של מורים בעת משבר דמוקרטי ומהו תפקידה של מערכת החינוך כשתופעות כמו פוסט-אמת ופופוליזם רק הולכות ומתגברות? אני מקווה שבאמצעות חינוך ניתן לחזק את הסובלנות בחברות משוסעות ואני מנסה לבחון איך לעשות זאת.
ד"ר בן ציון סלקמון
זכיתי ללמוד אצל מורים גדולים רבים: אלעזר וינריב, אבנר בן עמוס, יולי תמיר, יובל דרור, אליהו רוזנוב, אילנה ארבל, ברוך שוורץ, גרט ביאסטה ואדם לפסטיין. יש לי קולגות, תלמידות ותלמידים עמוקים ובוהקים. זכות גדולה לקחת חלק בשרשרת הזו.
אני מתבונן על רמות ההפרדה במרחב שלנו, מקשיב לשיחות, בוחן את חוסר היכולת שלנו לנכוח בשיחות קשות, לרצות לקבל אחריות, לאהוב לחשוב יחד, לברך על ההבדלים. אני חושב על ישראל ופלסטין 2025 ועל אברהם אבינו, זקן ופצוע בפתח האוהל ובלבד שעוברי אורח יקבלו מחסה. אני חושב כמה מעט השתנה בין החומה של פינק פלויד ליא' 2 של טונה.
איך לשנות את השיחה הפנימית של אדם? את המפגש בין בני-אדם? איך לגדל ילדים הרוצים לקחת חלק בשיחות הגדולות ומה דמותה של עבודת החינוך המוקדשת לכך? יש לנו משפט בפרויקט הגדול שלנו בבית הספר אורט ע"ש רבין בגן יבנה: כל מערכת החינוך צריכה להתארגן מחדש כדי ששיחה בין מורה לילד בכיתה תשתנה.
אז אני מורה וחוקר למידה ופדגוגיה, בעיקר של החינוך הדיאלוגי והדמוקרטי. אני חוקר רגשות, יחסים וחשיבה בדיאלוגים בין לומדים. אני מעצב ובוחן סביבות למידה ב'גדלים שונים' כי אני מתעניין בקשר בין המיקרו למאקרו. החזון הרחב ביותר צריך להתגלות בפרקטיקות ההוראה היסודיות ביותר ולהיפך, החזון חייב להיות מתורגם לפרקטיקות מדויקות, מקצועיות, איכותיות. וכך אני נע בין קשרים בין עיצוב המשימות בכיתה לתוצרי הדיבור והחשיבה של תלמידים, דרך עיצוב בתי הספר למידת הדיאלוגיות, האתיקה והאזרחיות שלהם, עיצובים של דמוקרטיה מתחדשת כמו אסיפות אזרחים וועידות אקלים אזוריות, ועד סוגיות של משילות משולבת ויכולתם של אזרחים להשמיע קול ולהשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות המעצבים את חייהם.
באמונה שלי, דמיון, שאלות גדולות וחיבורים עמוקים בין מסגרות חינוך, חברה ואקדמיה יכולים לקחת אותנו למקומות חדשים וטובים יותר. אני פועל לבנות מסגרות כאלה וליצור באמצעותן ידע חדש, יחודי ומשפיע. אני פועל במספר שותפויות אקדמיה-שדה כדי לדמיין ולעצב את המרחב הדיאלוגי, ולתכנן מחדש את אפשרויות השיחה והחשיבה המשותפת במרחב הציבורי. הפרויקטים החדשים לשיחה, חינוך והתחדשות דמוקרטית הם המעבדות שלנו.
