בישראל ובגרמניה מאמינים כי המורים, אינם יכולים לספק את הנדרש לתלמידים, אלא באמצעות גופים חיצוניים

כך עולה ממחקר השוואתי חדש בנושא פעילות של עמותות בבתי ספר בישראל ובגרמניה

החוקר מאחורי המחקר

בשתי המדינות כל הצדדים לאינטראקציה בין העמותות לבתי הספר מסכימים, פעילויות הנוגעות להקניית ידע במסגרת תחומי הליבה נשארות נחלת המורים, אולם פעילות שמטרתה "חינוך" התלמידים דורשת תגבור ומיקור חוץ, ולצורך כך נדרש שילובן של עמותות בבתי הספר.

 

מחקר השוואתי חדש שנערך בבית הספר לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר וחלקו הישראלי התקבל לפרסום בכתב העת  Education Administration Quarterly בחן אינטראקציה בין בתי ספר לבין עמותות במערכת החינוך בשתי מדינות: ישראל וגרמניה, מנקודת מבטם של כל הגורמים המעורבים בה (מנהלי בתי ספר, מנהלי העמותות וגורמים רגולטורים בכל אחת מהמדינות).

 

המחקר נערך ע"י תלמידת מסטר מצטיינת גב' נטע שגיא בהדרכתה של ד"ר מירי ימיני. ד"ר ימיני היא חוקרת ומרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב ומחקריה עוסקים ביזמות חינוכית וחברתית וכן בתהליכי אינטרנציונליזציה בחינוך.

 

שגיא מסבירה את הרקע למחקר: "המעורבות הגוברת של עמותות במערכת החינוך הציבורית איננה תופעה מקומית, הייחודית לישראל, אלא תופעה גלובלית. במהלך העשורים האחרונים, הפכו עמותות לכוח חברתי מרכזי במדינות המערב, ורבות מהעמותות פועלות במגזר החינוכי ולאחרונה הן אף זוכות למעמד מכובד בתחום החינוך הציבורי. עם זאת, בשנים האחרונות מתגברת גם הביקורת הציבורית על מעורבות זו, כאשר הטוענים נגד מעורבות זו חוששים מהתערבות בתכנים והשפעה פוליטית וכן מהגברת אי השוויון והריבוד החברתי. "

 

המחקר חושף, מתעד ומאפיין את תהליך יצירת האינטראקציה בין בתי ספר לעמותה, התפתחותה במערכת החינוך, המניעים והאסטרטגיה של כל אחד מהגורמים המעורבים באינטראקציה הזו בשתי המדינות ועורך בין שתי המדינות השוואה בהקשרים אלה.

 

המחקר מראה כי בשתי המדינות בעלי העניין המעורבים באינטראקציה בין בית הספר לעמותה תופסים את האינטראקציה באופן דומה, כמעשה יזמי רב מימדי, כאשר כל צד מעורב רואה את עצמו כיזם במידה כזו או אחרת.נמצא, כי בשתי המדינות האינטראקציה נתפסה על ידי בעלי העניין המעורבים בה כמעשה פרואקטיבי, מסוכן, חדשני, אשר נוצר ומתהווה בעולם מוגבל במשאבים, משמש אמצעי לגיוס משאבים נוספים למערכת ומאפשר לצדדים להשיג משהו שהם לא היו יכולים להשיג באופן אחר.

 

כאמור, ממצא מעניין נוסף שעולה מהמחקר הוא, שבשתי המדינות כל הצדדים לאינטראקציה בין העמותות לבתי הספר מסכימים כי בתי הספר עצמם, באמצעות המורים, אינם יכולים לספק את מה שנדרש לתלמידים, אלא באמצעות גופים חיצוניים (בתהליך של מיקור חוץ).
פעילויות הנוגעות להקניית ידע במסגרת תחומי הליבה נשארות נחלת המורים, אולם פעילות שמטרתה "חינוך" התלמידים דורשת תגבור ומיקור חוץ, ולצורך כך נדרש שילובן של עמותות בבתי הספר.המחקר מראה כי האינטראקציה בין בתי הספר לעמותה הינה תוצאה של מערך מורכב של יחסי גומלין אשר מעצבים את יחסי הכוחות בתוך האינטראקציה ובינה לבין הרשויות הרגולטוריות.

 

ד"ר ימיני: "הממצאים בשתי המדינות מלמדים כי כל בעלי העניין המעורבים מחפשים אחר השפעה. בתי ספר מחפשים לשפר את ההישגים של התלמידים וכן את האטרקטיביות שלהם בעיני ההורים, העמותות מחזיקות במערכת של מטרות ברורות שהן מבקשות להשיג באמצעות שילובן בבתי ספר והרשויות הרגולטוריות מחזיקות גם הן באג'נדה משלהן ושואפות לכוח ולהשפעה."

 

המחקר מדגים התרחשותן של תופעות זהות בשתי המדינות, כאשר התופעה הגלובאלית מתבטאת בצורה ייחודית בכל אחת מהמדינות בהתאם להקשר המקומי. ד"ר ימיני מדגישה: "החוזק של המחקר נוגע לאוניברסאליות של הממצאים שעלו במסגרתו ולמשמעות המקומית הייחודית של ממצאים אלו עבור כל אחת ממערכות החינוך שנבחנו".

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
Developed by
UI/UX Basch_Interactive