דרכי הוראה ומיומנויות חדשות
הקניית מיומנויות "של העולם האמתי":
בוגרי מערכת החינוך, בדגש על מוסדות ההשכלה העל יסודית, מצפים לסיים את לימודיהם עם מיומנויות המתאימות לשוק העבודה העתידי. על כן, למוסדות ההשכלה יש חובה להעניק להם חוויית למידה פעילה ועמוקה המבוססת על הקניית מיומנויות המשלבות טכנולוגיה באופן משמעותי (Horizon 2018). כבר היום חוקרים מצביעים על מתאם בין הצלחה ביצועים והתנהגות אקדמית לבין מיומנויות חברתיות רגשיות ואף מצביעים על הצורך להעריך את פעילות בית הספר גם בנוגע למיומנויות לא קוגניטיביות (West, 2016). בהתאם לכך, גם תהליכי ההערכה של התלמידים צריכים להשתנות ולמצור דרכים לבטא "מיומנויות רכות" כמו יצירתיות, שיתוף פעולה וחשיבה ביקורתית (Horizon 2018). כיום, למרות שקיימת הסכמה רחבה בקרב מקבלי ההחלטות בנוגע לצורך בהוראת מיומנויות המאה ה- 21 , קיים מתח בין הכרה בצורך לבין המגבלות המבניות של מערכות החינוך הקיימות (Care, Kim, Anderson, & Gustafsson-Wright, 2017) .
אוריינות דיגיטלית של ניתוח נתונים:
כאמור, צורות וכמויות של נתונים, הצגה חזותית שלהם ואינטראקציה אנושית עימם — כל אלו משתנים היום במהירות ובאופן קיצוני. כתוצאה מכך, ההגדרה של "אוריינות נתונים" משתנה גם היא. בעידן ה"ביג דאטה" אנשים אינם יכולים להסתפק בקבלת דוחות מבוססי נתונים באופן סביל. עליהם להפוך לחוקרים פעילים של נתונים, המסוגלים לתכנן חקירה עם נתונים, להשיג נתונים, לנהל נתונים, לנתח אותם, וגם להסיק מהם מסקנות. הבנה של נתוני עתֵק, על כוחם ומגבלותיהם, הינה חיונית לאזרחות פעילה ולשגשוגן של חברות דמוקרטיות. לפיכך, תלמידים חייבים בימינו ללמוד מגיל צעיר לעבוד ולחשוב עם נתונים, כדי שיהיו מוכנים לחברה שהם חיים בה – חברה המונעת על ידי נתונים (Ferguson et al., 2017).
שינוי דרכי ההוראה
הוראה מקוונת, ניידת ולמידה מעורבת ("blended learning") הם כיום עובדה מוגמרת. מוסדות שלא יפתחו אסטרטגיות לשלב דרכי הוראה אלו במערכת, יתקשו לשרוד. (Horizon 2018). בנוסף, מוסדות צריכים לתת מקום גם לרעיון הלמידה לאורך החיים, שילוב של למידה פורמלית וא-פורמלית, לעודד חשיבה יזמית ולמידה אותנטית, מאתגרת ומבוססת על פרויקטים (PBL), לא רק כאימוץ של טרנד חולף, אלא ע"י הטמעה של תרבות "מייקרים" בה הסטודנטים יהיו שותפים לתהליך יצירת הידע (Horizon 2018).
