גישות ומתודולוגיות חיזוי

מה זה תסריט?

תסריט עתידי (Scenario) הוא תיאור נרטיבי של אפשרות עתידית – תמונה של עולם אפשרי, המתארת את התנאים, המגמות, ההתרחשויות וההשלכות של עתיד מסוים.
תסריטים אינם ניבוי (prediction), אלא המחשה של כמה עתידים אפשריים שמבוססים על מגמות, אי־ודאויות, ושיקולים אסטרטגיים.

למה משתמשים בתסריטים?

• כדי להתכונן לעתידים שונים, במיוחד כשקיים חוסר ודאות גבוה.

• כדי לזהות הזדמנויות וסיכונים שלא נראים בתכנון ליניארי רגיל.

• כדי לפתח חשיבה אסטרטגית וגמישה בקרב מקבלי החלטות.

• כדי לבחון מדיניות או תוכנית תחת כמה תרחישים – האם תשרוד גם בתרחיש קיצון?

• ככלי חינוכי או מחקרי שמאפשר להרחיב את הדמיון הארגוני או הציבורי.

איך בונים תסריטים?

תהליך בניית תסריטים כולל לרוב:

1. סקירה של מגמות (טכנולוגיות, חברתיות, פוליטיות, סביבתיות וכו').

2. זיהוי של אי-ודאויות קריטיות – נושאים שיש לגביהם עתיד לא ידוע, אך חשוב.

3. בחירת צירים של שינוי – למשל, "שיתוף פעולה גלובלי ↔ לאומיות קיצונית".

4. בניית תסריטים שונים – לפחות 3–4, על סקאלה של עתידים אפשריים.

5. המחשת ההשלכות – איך ייראה העולם בתרחיש הזה? איך תושפע המדיניות, החברה, הכלכלה?

סוגים נפוצים של תסריטים:

תסריטים ככלי לחשיבה מערכתית:

תסריטים מאפשרים לבחון שאלות כמו:

• מה אם אחד הגורמים הקריטיים ישתנה באופן דרמטי?

• אילו השלכות יהיו על תחומים אחרים – חינוך, תעסוקה, ביטחון, סביבה?

• כיצד ניתן להיערך לאתגרים – או למנף הזדמנויות – בכל תרחיש?

מתי משתמשים בתסריטים?

• בתכנון מדיניות ציבורית

• באקדמיה, ככלי מחקרי

• בעולם העסקי – לתכנון אסטרטגי

• בפרויקטים של חיזוי טכנולוגי וחברתי

• בתרחישים של חדשנות, קיימות, ביטחון לאומי ועוד

דוגמה קצרה:

נניח שאתה בונה תסריטים לעתיד של חינוך דיגיטלי:

1. Business-as-Usual – המשך שילוב כלים דיגיטליים ללא שינוי מהותי בשיטות הוראה.

2. Worst Case – תלות מוחלטת בטכנולוגיה שיוצרת פערים חברתיים עמוקים.

3. Best Case – שילוב מותאם-אישית לכל תלמיד, עם שוויון הזדמנויות דיגיטלי.

4. Wild Card – קריסת מערכות אינטרנט או מתקפת סייבר שמפסיקה את ההוראה הדיגיטלית.