בין כאן לשם – חינוך לאזרחות גלובלית בבתי הספר בישראל

מאמר המתאר מחקר שבוצע על ידי הילה גורן, תלמידת תואר שני בחוג למנהל ומדיניות בחינוך, בהנחיית ד"ר מירי ימיני

חינוך לאזרחות גלובלית זוכה בעולם להתייחסות גוברת בשנים האחרונות, לאור השינויים הרבים בחברה בעקבות גלובליזציה והתקדמות טכנולוגית. מדינות רבות החלו להוסיף לתכניות הלימודים הפורמאליות תכנים אשר נועדו להכין תלמידים לנווט בחברה הגלובלית ולהתחרות בשוק העבודה הגלובלי, אך בישראל הנושא טרם אומץ באופן נרחב. 

החודש התקבל לפרסום בכתב העת Compare: a Journal of Comparative and International Education מאמר המתאר מחקר שבוצע בבית הספר לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר על ידי הילה גורן, תלמידת תואר שני בחוג למנהל ומדיניות בחינוך. את המחקר הנחתה ד"ר מירי ימיני. המחקר בוחן את עמדות המורים בבית ספר בינלאומי EMIS  הפועל בכפר הירוק אל מול בית ספר על יסודי רגיל במרכז ישראל כלפי אימוץ החינוך לאזרחות גלובלית.  

מורים משני בתי הספר הצביעו על גורמים דומים שעלולים לעכב שילוב חינוך לאזרחות גלובלית ברמה הכיתתית. הגורם המרכזי שעלה בהקשר זה בשני בתי הספר היה הרקע הכלכלי-החברתי של התלמידים. המורים בבית הספר הישראלי הרבו לתאר את הימנעותם מהצגת נושאים הקשורים לגלובליזציה, כיוון שחששו שתלמידי הכיתה שלא יצאו את גבולות הארץ יתקשו להבין אותם. באותו בית הספר טענו המורים גם שתלמידים מסוימים אשר חווים קשיים כלכליים בביתם אינם יכולים להכיל למידה על בעיות כלל עולמיות כמו התחממות גלובלית כיוון שעליהם לחשוב קודם על הישרדותם. בבית הספר הבינלאומי, המשרת אוכלוסייה אמידה בעיקר, ואשר אזרחות גלובלית שזורה במטרותיו המוצהרות, הכירו המורים בכך שבמסגרות אחרות יתכן וחוסר החשיפה לעולם ולתרבויות שונות וכן קשיים כלכליים של תלמידים עלולים להקשות על האפשרות לשלב תכנים גלובליים ולהכין את התלמידים לאזרחות גלובלית.

בקרב המורים בבית הספר הבינלאומי ניכר  היה כי המונח אזרחות גלובלית  אינו זר להם, ורבים מהם אף הגדירו את עצמם ואת רוב תלמידיהם כאזרחים גלובליים מתוקף ניידותם הרבה. המורים הללו תיארו את סביבת בית הספר ככזו שיוצרת אזרחות גלובלית יש-מאין, באופן כמעט פסיבי, כתוצאה משהות של תלמידים ממדינות שונות יחד. מנגד, בבית הספר הישראלי, המורים טענו כי לא נתקלו במונח בעבר וחלקם אף התנגדו לשימוש בו בטענה כי הוא עלול לאיים על הזהות הלאומית וההגדרה העצמית של התלמידים. המורים בבית הספר הישראלי הכירו בחשיבות של הכנת התלמידים לעולם המשתנה, אך חלקם העדיפו לכנות את התהליך "גלובליזציה של תכנית הלימודים", מינוח אשר מצביע על תפיסה פסיבית של התהליך בניגוד למונח חינוך לאזרחות גלובלית שטומן בחובו פעילות אקטיבית.

בשני בתי הספר התייחסו המורים גם להקשר הישראלי כגורם שעלול להקשות על שילוב חינוך לאזרחות גלובלית בכיתות. בבית הספר הבינלאומי, המורים הציגו את הצורך ההישרדותי של מדינת ישראל והאיום הקיומי בו היא שרויה כגורמים שעלולים להוביל לתכניות לימודים לאומניות אשר עוסקות יותר בביסוס מעמדה של ישראל ומשמיטות תכנים העוסקים בעולם. בבית הספר הישראלי ההתייחסות להקשר הישראלי הייתה שונה; המורים אמנם התייחסו גם לקונפליקט וללאומניות והמיליטריזם הנלווים לו כגורמים אשר עלולים לפגוע בהזדמנות לחנך לאזרחות גלובלית, אך בעיניהם ההקשר הישראלי בא לידי ביטוי גם בהגדרה היהודית של ישראל ובמיקומה הגיאוגרפי. המורים בבית הספר הישראלי הרגישו שאזרחות גלובלית אינה מודל לגיטימי בישראל, מדינה מוקפת אויבים, בניגוד למדינות אירופה בהן ניתן לעבור בחופשיות ממדינה למדינה. אותם מורים התייחסו גם למחסום השפה אשר עלול להקשות על תלמידים ישראלים להיות אזרחים גלובליים בפועל.

המחקר מדגיש את חשיבותם של מורים כסוכנים בהנחלת חינוך לאזרחות גלובלית ואת ההשפעה של התפיסות שלהם את הנושא על נכונותם להנחילו. כמו כן, עולות ממנו תובנות בנוגע לאופן בו מורים עלולים לבחור שלא לחשוף את תלמידיהם לתכנים מסוימים אשר הם חשים שאינם רלוונטיים עבורם, בהתבסס על המעמד או הרקע של התלמידים. מתוך כך, עולה צורך בקביעת מדיניות ברורה בנושא בישראל, שכן בהיעדר מדיניות, יתכן ומורים בבתי ספר מסוימים יכינו את תלמידיהם לתפקד בחברה הגלובלית בעוד בבתי ספר אחרים הנושא יעדר וימשיך להיתפס כלא-רלוונטי. 

 

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive