לכתו של מנהיג חינוכי

בית הספר לחינוך מרכין ראשו בצער על לכתו של מר דב לאוטמן - ידיד החינוך.

24 נובמבר 2013
דב לאוטמן הלך לעולמו
שירה שופטי מנהלת נוער שוחר מדע עם דב לאוטמן במעמד הענקת תעודה לתלמיד

בית הספר לחינוך מרכין ראשו בצער על לכתו של מנהיג חינוכי התעשיין וחתן פרס ישראל, מר דב לאוטמן. בן 77 הלך לעולמו ביום שבת.
לאוטמן הינו אחת מאושיות התעשייה הוותיקות אשר הקים את חברת דלתא טקסטיל  והיה בן הראשונים ששילבו טכנולוגיה בתעשייה. החברה הפכה מצליחה בארץ ובעולם.
בעשור האחרון סבל ממחלת ניוון שרירים קשה וסופנית שאילצה אותו לפרוש מהתעשייה. למרות המיגבלה הפיזית הנ"ל רתם עצמו לעשיה חינוכית בהקימו מספר עמותות כגון אחרי והכל חינוך.

בשנת 2008 הקים את "קרן לאוטמן", קרן משפחתית הפועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית, לדו-קיום בין יהודים וערבים, ולשוויון הזדמנויות בחינוך,

 

לאוטמן היה ידיד החינוך ופעל רבות בתחום, בתוך זאת, פעל להקמתה של האוניברסיטה לנוער באוניברסיטת תל אביב בה שימש נשיא של כבוד. מטרת האוניברסיטה לנוער להנגיש את החינוך והאקדמיה לילדי הפריפרייה.

 

מנהלת נוער שוחר מדע באוניברסיטת תל אביב הגב' שירה שופטי: "דב לאוטמן היה נשיא כבוד של אוניברסיטת תל-אביב לנוער, אדם בעל שיעור קומה שעיצב בדמותו את מפעלנו החינוכי. היה מעורב בכל הפעילויות שלנו, נפגש לעיתים קרובות עם התלמידים שלנו והיווה עבורם מודל לחיקוי והערצה. עבורנו הוא היה מורה דרך, מנהיג חינוכי ומעל לכל חבר נאמן."

 

רונית תירוש מנכל"ית משרד החינוך לשעבר ובוגרת בית ספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב: "...וגדול מאוד, מאוד הכאב!
היה איש - וראו: איננו עוד..." ביאליק

דב לאוטמן הלך לעולמו .איש עשייה ותעשיין מהמצליחים שהיו, שהקדיש חייו לקהילה ולחברה. ראה בחינוך פלטפורמה עיקרית לשוויון הזדמנויות ורתם את הונו וזמנו לשיפור החינוך הציבורי וסגירת פערים. היה ממקימי תנועת "הכל חינוך" וראה בחינוך את הביטחון הלאומי שלנו. היווה דוגמה ומופת לאדם שפעל ללא לאות ולמרות מגבלותיו הבריאותיות, למען הגשמת חזונו.

זוכרת בהשתאות ומוקירה את ביקוריו התכופים בוועדת החינוך של הכנסת, על כסא גלגלים ומוגבל בתנועותיו, אולם מלא חיוניות עיקש ונמרץ, מסביר ומשכנע כיצד ניתן לשפר את החינוך ולהביא לחברה שוויונית ומלוכדת יותר. דב לאוטמן הינו דוגמה ומופת. יהי זכרו ברוך.

 

בראיון ב-2010 שפורסם ב"ידיעות אחרונות", סיפר לאוטמן על המחלה. "לא חשבתי פעם אחת על הסוף," הוא אמר אז בהתייחסו על המוות. "גם עכשיו אני מרגיש כאילו זה לא אני. אני אופטימיסט חסר תקנה ואני חושב לעצמי, או שאני אידיוט או... שמע, גם בשעות שאני לבד אני ממש לא חושב על זה. וגם בתקופה שלא ידעתי שאחיה, בתקופה שחשבתי שיש לי רק שלוש או אולי ארבע שנים לחיות, התעלמתי מזה לחלוטין".

 

יהי זכרו ברוך

 

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive